משמורת ילדים והסדרי שהייה

המונח "משמורת" או "חזקה" או "אחריות הורית" מתייחס לאחריות יומיומית לגידולו ולהתפתחותו הנפשית והגופנית של ילד, להתוויית דרך חינוכו, ולדאגה לעתידו.

שני ההורים הינם אפוטרופוסים טבעיים של ילדיהם ויישארו כך ללא קשר לשאלה בחזקת מי נשארו הילדים. לשניהם מעמד שווה בקבלת החלטות מהותיות הנוגעות לילדים, כגון: בנושאי חינוך ובריאות למשל. 

במדינת ישראל, קיים כלל "חזקת הגיל הרך" הקובע כי ילדים עד גיל 6 יישארו בחזקת אימם אם אין נסיבות מיוחדות.

המחוקק הישראלי והפסיקה בעקבותיו, העמידו את עקרון טובת הילד כשיקול עליון להכרעה בסכסוכי משמורת בין הורים.

חלק מהרכיבים העיקריים בהם מתחשב בית המשפט בבואו להכריע בסכסוכי משמורת על פי עקרון טובת הילד, הינם: 

  • התנהגות ההורים - לרבות הבטחת קשר עם ההורה האחר.
  • בריאותם הנפשית ומסוגלותם ההורית של שני ההורים - הנבחנת על ידי מסוגלות הורית ו/או חוות דעת מקצועית.
  • רצון הילד.
  • מין הילד.
  • יציבות והמשכיות בטיפול בילד.
  • גורמים כלכליים, חברתיים וחינוכיים וכיוצא באלה.

בנוסף, נעזר בית המשפט ביחידת הסיוע הצמודה לו. יחידה זו כוללת עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים אשר יכולים לתת חוות דעת ועזרה בשעת אמת וכמובן תסקיר פקידת סעד.

סעיף 25 לחוק הכשרות, קובע כי בית המשפט יכריע בענייני משמורת על פי טובת הילד אולם, המחוקק לא הגדיר את עקרון טובת הילד, לא קבע מה הם הקריטריונים הראויים להכרעה והשאיר לבית המשפט שיקול דעת בדרך להכרעתו בסוגיה.

הפסיקה  לאורך השנים יצקה תוכן רחב למרכיביו של עיקרון טובת הילד להלן כמה מהפרמטרים הבולטים שקנו להם 

מעמד וביסוס בפסיקה כחלק מ"טובת הילד":

  1. רצון הילד.
  2. התנהגות ההורים (מוסר, אורח חיים וכיו"ב).
  3. בריאותם הנפשית ומסוגלותם ההורית של שני ההורים.
  4. מין הילד.
  5. שיקולים דתיים.
  6. שיקולים לאומיים.
  7. גיל הילד.
  8. חוות דעת מקצועית כגורם מכריע.
  9. יציבות והמשכיות בטיפול בילד.
  10. הבטחת קשר עם ההורה האחר.
  11. גורמים כלכליים, חברתיים וחינוכיים.
  12. עיקרון אי הפרדה בין אחים.

משמורת משותפת/ אחריות הורית משותפת

משמורת משותפת ו/או אחריות הורית משותפת (Joint Custody) הינה הסדר בו מוגדרים שני ההורים כמשמורנים על ילדיהם, ובהתאם לכך חולקים ביניהם באופן שווה את נטל גידול הילדים והטיפול בהם. 

עם הזמן ועם התפתחות הפסיקה, נקבעה משמורת משותפת על קטינים כקביעה שיפוטית, גם כאשר לא ניתנה הסכמת שני ההורים לכך ואף במקרים של סטייה מחוות דעת המומחה.

זאת, גם במקרים בהם קיים עדיין חיכוך בין ההורים, ואף כאשר התקשורת ההורית אינה במיטבה - מתוך ראיית טובתו של הקטין הקונקרטי וכאשר שני ההורים בעלי מסוגלות הורית טובה ותוך התאמה למציאות בה שני ההורים שותפים פעילים בגידול הילד, ומתפקדים תוך שיתוף פעולה ביניהם, תפיסת הילד את שני הבתים כמרכזיים בחייו ומגורי ההורים בסמיכות זו לזה. לא בהכרח תוך מילוי אותם תפקידים הוריים, אך מתוך תחושת מעורבות ואחריות, ומתוך שימור התפקוד ההורי.

היתרון הטמון בהסדר משמורת משותפת ו/או אחריות הורית משותפת הוא, בראש ובראשונה, חיזוק תחושת האחריות השווה והמשותפת של שני ההורים לילד, להבדיל מהסדר המשחרר אחד ההורים, על פי רוב האב, מן הדאגה לילד.

הסדרי שהייה 

הסדרי השהייה הינם הזכות להסדרי שהייה ו/או לינה של כל הורה עם הילדים בזמנים מוגדרים, זכות זו נקראת הסדרי שהייה. הסדרי השהייה יכולים להיקבע על ידי הצדדים עצמם או על ידי בית המשפט, אם הצדדים אינם מסוגלים להגיע להבנה בנושא זה ביניהם.

עירובה של עובדת סוציאלית הוא דבר מקובל, כאשר קיים ויכוח על משמורת או על הסדרי הראייה, והמפגשים נקבעים בהתאם להמלצותיה המוגשות בתסקיר סעד.

כאשר קיים חשש כי אחד ההורים יסכן את הילד כאשר יפגוש אותו, קיימת סבירות כי ייקבעו הסדרי שהייה בפיקוח גורם מקצועי.

הסכמים בין הורים בדבר משמורת והסדרי השהייה עם הילדים:

הסכמים בין הורים בנוגע למשמורת ו/או אחריות הורית לרבות, הסדרי השהייה עם הילדים אינם מחייבים את בית המשפט. רק לאחר שבית המשפט בדק כי אכן המוסכם הינו על פי טובת הילד, יאושר ההסכם.

! שימו לב, פסק דין למשמורת לעולם אינו סופי. כל החלטה בעניין משמורת והסדרי שהייה אינה סופית וניתן לפתוח אותה מחדש מעת לעת. כל אחד מההורים רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לשנותה משיקולים של טובת הילד.

קנס בגין הפרת הסדרי השהייה /בזיון ביהמ"ש

כאשר ישנן הפרות של הסדרי השהייה באופן שיטתי המתרחשות במועדי שנקבעו למפגשי הילדים

עם מי מההורים, בהחלטה שיפוטית, ניתן לפנות לביהמ"ש בבקשה לביזיון ביהמ"ש  והטלת קנס. 

במיוחד במצבים של ניכור הורי. כאשר הורה מוביל את ילדיו לכיוון של ניכור מן ההורה האחר, 

קיים שלב בו אותו הורה, רוחץ בניקיון כפיו ואומר: "הילדים הם שאינם רוצים, אני דווקא מבקש

מהם להיות בקשר עם ההורה האחר". ו/או מטרפד טיפול פסיכולוגי משותף להורים ולילדים.

לרבות, טרפוד מפגשים ו/או שיחות טלפוניות.

בית משפט יכול בנסיבות מתאימות, להטיל קנס בפועל על אתר בלא להמתין להפרה שתבוא 

הרחקת הקטינים מהאב תיפגע ביכולתו בליווי, חינוך, פיקוח וגידול הקטינים, כמו גם, הקרנת ביטחון על הקטינים.

מעבר מגורים לאחר פס"ד 

על פי הדין שני ההורים הינם אפוטרופסים טבעיים על ילדיהם. אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, וצמודה לה הזכות לקבוע את מקום מגוריו של הקטין, והחלטות בעניין מקום מגוריו של קטין צריכות להתקבל על ידי שני ההורים בהסכמה. בלית הסכמה, על ההורים לפנות לבית המשפט. לכן, אף אחד מן ההורים אינו זכאי להעביר את מקום מגוריהם של ילדיו ללא הסכמתו ואם אין הסכמה - ללא החלטת בית המשפט (אין הכוונה לשינוי רחוב או שכונה, אלא למעבר לאזור גיאוגרפי שונה). 

שכן, שינוי מקום מגורים של הילדים ע"י הורה מבלי לקבל את הסכמת ההורה האחר הינה הפרה של זכויות המשמורת והאפוטרופסות של ההורה האחר, כמו גם הפרה של סעיפים 14,15,18 (א) ו – 19 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

זאת ועוד, מעבר מגורים של הילדים ע"י הורה, עלולה לפגוע בטובת הילדים ובזכויות ההורה האחר ויכולה למנוי את האפשרות של המשך היחסים שבין ההורה האחר לילדיו, לרבות, פגיעה ביכולתו של ההורה האחר בליווי, חינוך, פיקוח וגידול הקטינים, כמו גם, הקרנת ביטחון על הקטיני. ולעיתים אף מונעת את האפשרות של המשך היחסים בין הילדים למשפחתם המורחבת כמו גם לחבריהם של הילדים. לרבות, החשיבות בהישארותם בסביבתם המוכרת והאהובה.  

לתיאום פגישה

 03-5610313

שם *
טלפון *
דוא"ל *
Powered by Artvision | Truppo Websites