פירוק שיתוף

 

לחלק ניכר מהזוגות הנשואים בארץ דירת מגורים השייכת לשני הצדדים. בדרך כלל, דירת המגורים של בני זוג היא הנכס העיקרי של התא המשפחתי, והיא רשומה על שם בני הזוג בלשכת רישום המקרקעין (טאבו), במינהל, או בחברה משכנת.

 

כאשר בני זוג עומדים בפני גירושין, מתעוררת השאלה מה ייעשה בדירת המגורים שלהם: האם דירת מגורי בני הזוג תימכר או תישאר לשימושו של אחד מבני הזוג. 

פעולת מכירת הדירה קרויה הליך פירוק שיתוף מאחר שזכויות בני הזוג בדירת המגורים הופכות אותם למעשה לשותפים מבחינת חוק המקרקעין.

בני זוג המגיעים להסכם יכולים להחליט כי הדירה תימכר מידית או במועד מאוחר יותר, לאחר שהילדים יגדלו.

 

ישנם מצבים בהם אחד מבני הזוג מוותר על חלקו בדירת המגורים לטובת בן הזוג השני ו/או רוכש את חלקו של בן הזוג האחר. בהליך שנקרא העברה אגב גירושין. העברה זו הינה עסקה במקרקעין אך אינה עסקה לצרכי מס  - סעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין.

במקרים בהם אין הסכם בעניין פירוק השיתוף בדירה, ניתן לעתור לבית המשפט ולהגיש תביעה לפירוק שיתוף, כלומר תביעה למכירת הנכס וחלוקת התמורה בין שני הצדדים, לאחר תשלום החובות הרובצים על הדירה.

 

בטרם בית המשפט יורה על מכירת הדירה, ישנה חובה להבטיח את מדור הילדים. חובה זו, הקרויה "הבטחת מדור" מעוגנת בחוק המקרקעין  - סעיף 40 א' לחוק וכיום גם בחוק יחסי ממון סעיף 6 א' לחוק, ובמסגרתה יכול בית המשפט לקבוע כי חלק ממחיר הדירה יישמר בנאמנות אצל צד שלישי על מנת להבטיח את מדורם של הילדים, או לדחות את המכירה למשך מספר חודשים עד אשר יימצא דיור חלופי לאשה ולילדים.

  

מדור (דירה) ספציפי: 

 

מדור ספציפי הינו סעד שרק אישה יכולה ליהנות ממנו. סעד זה ניתן בדרך כלל בבית הדין הרבני.

ההלכה היהודית קובעת כי אדם חייב במדורה של אשתו כחלק ממזונותיה, ואין האישה חייבת לצאת מ"הנווה הטוב לנווה הרע". כלומר: דירת מגורים שהאישה רגילה אליה וחיה בה והיא בבעלותה, היא "הנווה הטוב" ואילו דירת מגורים שכורה שהאישה אינה חפצה בה וצריכה להיטלטל מידי שנה ממקום למקום, היא "הנווה הרע". 

אישה המצליחה להשיג צו למדור ספציפי זמני או קבוע בבית הדין הרבני, יכולה למנוע מבעלה לעתור למכירת דירת המגורים וכך להפעיל עליו לחץ להיכנע לדרישותיה.